נהריים - תוצרת חקלאית בע"מ נ' אגודה שיתופית מרכזית - לפתוח אזור תענך בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי מונחת המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו יורה בית המשפט כי חוב המים שהוטל על המבקשת בחשבון המים של חודש יולי 2008, ואשר הוגדר כ-"פחת", איננו נכון, מופרז, בלתי חוקי, ניתן ללא סמכות ויש לבטלו או למחוק אותו מרישומי המשיבים. כמו כן, נתבקש להורות על ביטול או מחיקת הריביות שנצברו עקב חיוב המבקשת בחוב האמור (להלן: "הסעד ההצהרתי").

המבקשת, נהריים תוצרת חקלאית בע"מ, הינה חברה בע"מ העוסקת בעבודות חקלאות ובניהול רפת בקר השייך למר לוי אהרון והמצוי בשטח המשיב 2 (להלן: "המבקשת").

המשיבה 1, הינה אגודה שיתופית המספקת שירותי מים למושבים החברים בה, לרבות המשיב 2, וכן לכלל תושבי המושבים (להלן: "האגודה"). בזמן ניהול התיק דנן האגודה נמצאה בהליך של פירוק ומונה לה מפרק, עו"ד עניא יפתח, ביום 01.06.2009 (להלן: "המפרק").

המשיב 2, מושב פרזון, הינו כאמור המושב בו קיים משק המבקשת מס' 14 (להלן: "המושב").

תמצית טענות המבקשת

המבקשת טוענת, כי הופתעה לגלות כי בחשבון המים המתייחס לחודש הצריכה יולי 2008, היא חויבה בתשלום סכום נוסף מעבר לחוב השוטף ואשר הוגדר כפחת מים בסך של 38,444 ₪. עוד נתגלה למבקשת, כי חויבה בריביות שנצברו בחשבונות המים העוקבים בשל אי תשלום חיוב הפחת האמור. עקב החיובים האמורים פנתה המבקשת אל המשיבים על מנת לברר את פשר החיוב ואופן חישובו, ונענתה כי "מדובר בפחת של המושב אשר הינכם מחויבים לשלמו כי גנבתם מים ממתקן כיבויי האש שמוצב ליד המשק".

המבקשת דוחה, מכל וכל, את טענת המשיבים, ולפיה נעשה שימוש במים ציבוריים לצרכיה הפרטיים וטוענת, כי היא משלמת את חשבונותיה באופן סדיר ושוטף באמצעות הוראת קבע מחשבון הבנק שלה, כל חודש בחודשו.

בהתייחס לטענת המושב, כי השימוש במים הציבוריים נעשה תוך התחברות שלא כדין לברז כיבוי האש לצרכי השקיית מטע זיתים שנטע מר לוי אהרון (להלן: "אהרון") בשטח ציבורי של המושב שאליו פלש שלא כדין, טוענת המבקשת כי השקיית מטע הזיתים ע"י אהרון נעשתה מהברז הפרטי המצוי במשק המבקשת (משק מס' 14) ובגינה שולמו דמי המים במלואם. עוד טוענת המבקשת, כי אהרון הינו בר רשות בקרקע הנ"ל וכי החזקתו בקרקע ונטיעת עצי הזית בה, נעשתה כדין.

בתמיכה לתביעתה, צירפה המבקשת חשבוניות מים המעידות, לשיטתה, כי התמורה בגין צריכת המים ממשק המבקשת שולמה במלואה מדי חודש בחודשו. כן צורפה חוות דעת של מומחה לעניין כמויות המים הנצרכות מהמשק עבור השקיית מטעם הזיתים ואשר מלמדת, לטענתה, על עלייה בצריכת המים במשק לאחר הנטיעה של עצי זיתים לעומת הצריכה בטרם הנטיעה.

עוד טוענת המבקשת, כי אין מקום לחייבה בתשלום פחת המים עבור השקיית עצי הזית, מכיוון שהמושב בעצמו מודה כי החזקה בקרקע, נטיעת העצים, השקייתם, ההתחברות שלא כדין לברז כיבוי האש (המוכחשת ע"י המבקשת), נעשו כולם ע"י אהרון. המושב אף הגיש את תביעת הפינוי נגד אהרון על מנת לסלק את ידו של האחרון מן הקרקע. כך, שהמושב בעצמו ראה את אהרון כאחראי לפלישה לקרקע ולשימוש במים הציבוריים שלא כדין. לאור זאת, אין לראות במבקשת כמי שחייבת בתשלום פחת המים עבור השקיית המטע. ולראיה - מזכיר המושב הגיש שתי תלונות במשטרה כנגד אהרון בגין גניבת מים, אהרון נחקר ובסופו של יום שני תיקי המשטרה נסגרו, באופן המלמד כי אין כל ממש בטענת המושב אודות גניבת מים ציבוריים.

באשר לחוקיות החיוב, המבקשת טוענת כי החלטת וועד המושב לחייבה בפחת מים של המושב הינה בלתי חוקית ונתקבלה ללא סמכות. לטענתה, הסמכות להורות על חיוב בדמי מים ו/או פחת מים נתונה לאגודה בהתאם לחוק התאגידים וחוק המים ותקנותיו, ולא לוועד המושב, כאשר כל צרכן צריך להיות מחויב בהתאם לחלקו היחסי בצריכה. עוד נטען, כי ההחלטה לחייבה בפחת מים נתקבלה ע"י ועד המושב מבלי שנתקיימה אסיפה או הצבעה בעניין וכי בקבלת ההחלטה היו מעורבים שיקולים זרים ופסולים שמקורם בריב ארוך שנים בין משפחת לוי לבין מזכיר המושב. באשר לשיעור החיוב, נטען כי מדובר בסכום בלתי סביר, השווה לצריכת המים של יישוב שלם שנקבע ע"י ועד המושב באופן שרירותי ואינו עומד בקנה מידה סביר עם ממוצע השימוש החודשי של המבקשת.

באשר למעשה הגניבה, טוענת המבקשת כי המשיבים לא השכילו להוכיח, חרף הצילום שביצע חוקר פרטי שהוזמן מטעם המושב, כי אהרון ביצע את מעשה הגניבה ע"י חיבור צינור לברז כיבוי האש והשקיית מטע הזיתים במים ציבוריים. בהקשר זה, נשענת עמדת המבקשת, בעיקר, על חוסר הידיעה שהפגין החוקר הפרטי במהלך חקירתו הנגדית אודות המקום בו ביצע את הצילום. לטענת המבקשת, החוקר אינו מכיר את המקום שצילם והוא הובל אליו ע"י חבר ועד המושב. עוד נטען, כי מעשה הגניבה לא תועד בסרטון וכל שנצפה בו היה חיבור צינור לברז כיבוי אש, כאשר החוקר בעצמו לא ידע לומר בחקירתו הנגדית באם הברז המתועד בסרטון מוצב בשטח המוחזק בידי המבקשת או מי מטעמה. עוד טוענת המבקשת בהקשר זה, כי דו"ח החקירה שעליו סמך המושב את יתדותיו נפסל ע"י בית המשפט, ובכך נשמט הבסיס מתחת לעדות החוקר.

לתמיכה באמור בהמרצת הפתיחה צירפה המבקשת תצהיר ערוך ע"י אהרון.

טענות האגודה

כתב תשובה המהווה כתב הגנה הוגש מטעם המושב בלבד. באשר לאגודה, נטען כי היא פורקה ומונה לה מפרק, עו"ד עניא יפתח (להלן: "המפרק"), זאת בהתאם לצו פרוק ומינוי מפרק מתאריך 1.6.09, ולכן אין להיזקק לכל הליך נגדה מבלי פנייה למפרק.

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 12.04.10 הופיע המפרק והודיע, כי אגב הפירוק כאמור, המנהלים והאחראים באגודה עזבו ואין למפרק כל קשר עמם. לאור זאת, הגיעו המבקשת והמפרק בהמשך לכדי הסכמה, ולפיה תוותר המבקשת על התייצבות המפרק לדיונים ותסתפק בצירוף מסמכים רלוונטיים לתובענה שיידרשו ע"י המבקשת ואשר יאותרו ע"י המפרק. בהתאם להסכמה זו, לא הגישה האגודה כתב תשובה.

טענות המושב

המושב טוען, כי אהרון ושני בניו פלשו לשטח קרקע ציבורית שבמרכז המושב, גדרו וסיפחו אותה לשטח המשק הפרטי שלהם ונטעו בה עצי זית בסוף חודש יולי 2006. אגב כך, נקט המושב בהליך של פינוי וסילוק יד נגד אהרון מהשטח הנ"ל במסגרת ת"א 4551/06 בבית משפט השלום בנצרת. ביום 3.04.08 ניתן פסק דין תחת ידה של כבוד השופטת נ. דלה-מוסא שהורתה להם לפנות את השטח האמור (להלן: "ההליך הקודם").

המושב טוען, במהלך אותה פרשה התברר, כי אהרון ובניו משקים את עצי הזית ממערכת ההשקיה הציבורית תוך שימוש במים הציבוריים לצרכיהם הפרטיים וללא ששולמה כל תמורה בעדם. לטענתו, הגניבה התאפשרה ע"י אהרון ובניו, מכיוון שברז כיבוי האש היה מוצב בשטח הציבורי שעליו השתלט אהרון וגידר אותו, ובכך סיפח את הברז לשטח המשק הפרטי שלו אגב הפלישה לשטח הציבורי. עוד גילה המושב, כי גם הגינה והחצר הפרטית של משפחת לוי הושקתה במשך שנים באותה דרך תוך נטילת מים ממערכת ההשקיה הציבורית על חשבון כלל הציבור לשימושם הפרטי והאישי מבלי שנשאו בעלויות צריכה זו. המושב טוען, כי אגב הגילוי האמור הוזמן חוקר פרטי שתיעד את מעשה הגניבה ומצא, כי חובר צינור לברז כיבוי האש שהוביל את המים לשיבר פרטי בתוך משק משפחת לוי ומשם הוביל צינור השקיה אל מטע הזיתים, הכול כמפורט בדו"ח חקירה מיום 20.08.07 שצורף ע"י המושב (להלן: "דוח החקירה").